top of page

האידאה


אסתר עלון ז''ל, ירושלים, 2012, צילם: צדוק עלון

כמדי ערב שמחה נכנסת לביתי. היא מניחה על השולחן במטבח קופסה גדולה. "איפה אסתר?" היא שואלת, ואני עונה שאסתר התקשרה והודיעה שהיא מטפלת בשניים מנכדיה ושתאחר. שמחה ואסתר גרות לא רחוק ממני. אנחנו מתראות לעתים תכופות. הן מגיעות אלַי כי לי קשה לצאת מהבית בגלל בעיות בברכיים. אסתר ואני חברות משכבר הימים. שמחה חברה של אסתר. את ההיכרות עם שמחה יזמתי אחרי שאסתר סיפרה לי כי יוסף, בנה של שמחה, קפץ לים כדי להציל ילדה טובעת וטבע בעצמו. הסיפור נגע לליבי ורציתי להביע תנחומים, אז ביקשתי מאסתר להתלוות אליה לשבעה. בבית של שמחה הצגתי את עצמי, ולאחר ימי האבל שתיהן באו לבקר אותי. מאז הקשרים בין שלושתנו טובים מאוד, ואנחנו נפגשות כמעט מדי ערב.

שמחה עיראקית ואסתר פרסייה. משפחתי עלתה ארצה מגרמניה בשנות השלושים. הורַי ברחו משם כי מהר מאוד הבינו שהמפלגה הנאצית מסוכנת ליהודים. כשהייתי ילדה התגוררתי בחולון, שבה אני חיה עד היום, ושם הכרתי את העולים ממצרים, מתימן, מעיראק, מכורדיסטן, מפרס וממרוקו. שם גם הייתי עדה לבניית הארץ על ידי בני הדור של הורַי.


הידידות שלי עם אסתר קרובה ורבת שנים. היא החלה בימי בית הספר העממי. כילדות דמיינו שאנחנו אחיות. בילינו יחד שעות ארוכות, פעם בבית שלי, פעם בבית שלה. כבר אז אסתר אמרה לי שהיא מתגאה שהיא חברה שלי כי אני אשכנזייה. גם בצבא אסתר ואני נשארנו חברות, ובבגרותנו, כשהברכיים החלו להגביל אותי, התקרבנו אפילו יותר. אחר כך כל אחת מאיתנו נישאה ונולדו לנו ילדים. היום יש לאסתר ארבעה נכדים. היא סבתא נהדרת.


לשמחה, שהיא ובעלה בנימין (לפעמים היא קוראת לו בני) מזרחים, חמישה ילדים. יוסף, שלדבריה של שמחה "קידש את שם השם", היה הבכור, ואחריו נולדו דוד, רויטל, שלום וסיגלית. כולם גרים אצלם. לי יש שני בנים. שניהם עזבו את הבית כשסיימו את הצבא. הבכור לומד ארכיטקטורה בניו יורק. הצעיר למד כלכלה, והוא עובד בבנק בבאר שבע. הם עדיין לא נשואים. הארכיטקט חי כבר כמה שנים עם בחורה מאוקראינה, ולכלכלן בת זוג שהוריה הגיעו מפולין.

אני מתגעגעת מאוד לבנים שלי ומצפה שיהיו לי נכדים. (לעתים, כשאני עם שמחה ואסתר ואנחנו משוחחות על מחירי הירקות והפֵרות ועל ענייני הבית ויושבי הבית, אני קצת מתנתקת ומדמיינת שאני משחקת עם נכדַי.)

ילדתי את שני ילדַי במהלך הלימודים באוניברסיטה בחוג למקרא. כשסיימתי את