top of page

ליאנה נבון

מחווה לסימון // 10.2023

תמונה 1 (מימין) - רסיסים בקיבוץ 2023// הומאז’ לתמונה 2

תמונה 2 (משמאל) - יוחנן סימון, 1954



סדרה ראשונה - מחווה לסימון

שבת בקיבוץ, יוחנן סימון, 1954.

סימון, ממובילי סגנון הריאליזם החברתי, שאב את השראתו מהאתוס השיתופי של הקיבוץ. ביצירת המופת הזו, הצליח ללכוד את מהות החיים הקהילתיים; האידיליה המשפחתית של הקיבוץ, אחדות, אינטימיות, שלווה, אופטימיות. ומה לא. בחזונו של סימון, הבחנות אינדיבידואליות הופכות חסרות כל משמעות, ומפנות את מקומן אל הקשר העוצמתי בין חברי הקיבוץ, הזיקה המשותפת שלהם, הבלתי מתפשרת, לאדמת הארץ. הנוף החקלאי הפורה, כמו גם צבעי האדמה החמים, בעיקר גווני חום וירוק מבטאים את הקשר העמוק, השורשי, בין העם היהודי, הטבע, למקום הייחודי הזה. בימים אלה, היצירה הזו היא מגדלור. מאגדת בתוכה את הסיבה לשמה אנחנו כאן – החופש שלנו, הכוח שלנו כקולקטיב, התקווה שלנו. ישראל. יחד נאסוף את השברים. נילחם על החזרת החטופים, ואיתם ננסה להשיב לנו, התושבים, את השקט והביטחון לחיים.



 


סדרה שניה - את חירותי

העבודה משלבת צילום של אש משתוללת שצילמתי בטיול בדרום הארץ, וגם משם שאבתי את ההשראה והצבעוניות. דרום אדום - פריחת הכלניות, שאיתו הדרום כה מזוהה. את הצילום שילבתי עם סמל מגן הדויד שאימצנו לחיקינו, באמצע המאה ה14. מאז ועד היום, הכוח של הסמל הוא שנתנו לו אנו. הארץ הזו היא לא רק מקום על המפה; היא חלק מהזהות שלנו. אירועי השביעי באוקטובר הטילו צל כבד על ״דרום אדום״ הידוע בצמיחתו ובהתחדשותו הפורחת. לנוכח החורבן הזה, נראה שהארץ מדממת. הצלקות שיש לנו, לארץ שלנו, אולי עמוקות, אבל הן גם משמשות כעדות לנחישות הבלתי מעורערת שלנו להילחם למען החופש. להביא תקווה לעתיד טוב יותר, גם בעיצומה של מצוקה. אין לי ארץ אחרת גם אדמתי בוערת.


תמונות 3+4 (למעלה) - את חירותי

תמונה 6+6 (למטה) - Human Shield




댓글


bottom of page