top of page

נעמי טנהאוזר וריטה מנדס-פלור בשיחה עם נועה צדקה

ספטמבר 2022, בקעה, ירושלים

אישה אינה נולדת אישה – היא נעשית אישה.

(סימון דה בובואר)

פמיניסטיות אינן נולדות – הן נעשות כאלה.

(בל הוקס)


לקראת השקת הספר "שמלה, סימלה: שיבה לאנטיאה – מהפכה פמיניסטית באמנות הישראלית" ריטה מנדס-פלור, נעמי טנהאוזר ואני, נועה צדקה, נפגשנו לשיחה. הספר מסכם שלושה עשורים של פעילות אמנותית פמיניסטית של נעמי וריטה, הכוללת את הקמת גלריה אנטיאה, שפעלה בירושלים בשנים 1994–2009, את התערוכה "שמלה, סימלה: שיבה לאנטיאה", שהן אצרו בגלריות השיתופיות אגריפס 12 וגלריה מרי בשנת 2019, וכעת את הוצאתו לאור של הספר בעקבות התערוכה.


קיר "חלום הכלה והבלרינה", תערוכת "שמלה, סימלה: שיבה לאנטיאה" גלריה אגריפס 12 וגלריה מרי, 2019. צילום: דניאל חנוך

בשיחה משותפת ובהתכתבות אימייל שהייתה בעקבותיה שוחחנו על הנושאים: מתי החלה גלריה אנטיאה לפעול; הרקע של כל אחת ואחת, היכן נולדה ומה למדה; מתי והיכן נפגשו ריטה ונעמי והחלו לעבוד יחד; מתי הבינו שהן ממש אוצרות תערוכות ולא אוספות עבודות; מהו פמיניזם בעיניהן, ומהי אמנות פמיניסטית בעיניהן; באיזה אופן אמנות פמיניסטית התקיימה, או לא ממש התקיימה פה; מה בין פמיניזם לאמנות שנעשית על ידי נשים; מדוע אמניות כאן נרתעות מלהגדיר את עצמן פמיניסטיות, ומדוע המוּדעוּת הפמיניסטית בשדה האמנות קלושה ונבהלת; איך הן רואות את הקשר בין מרחב ההוראה למרחב היצירה; מדוע ייצוג הגוף באמנות פמיניסטית נוכח, מכריע וחשוב כל כך; מדוע קשה למצוא אפילו שרטוט קו-כרוניקה וקשר בין תערוכות של אמניות-נשים שבכל זאת הוצגו כאן.


נועה: לפני השאלות, רק אגיד ששתיכן קשורות אצלי עם זיכרון טוב של אפשרות ופתיחת דלת. לגבי ריטה – הייתה תקופה, בזמן הלימודים, בתחילת שנות ה-90, שקראתי בשקיקה ובהתרגשות כל טקסט פמיניסטי שנכתב: טקסטים קלאסיים, פחות קלאסיים, את לוסי ליפרד קראתי כמ