זרח בחושך אור
בימים הראשונים למלחמה, נתקלתי בצילום שחור-לבן של הצלם אדי ישראל ובו צילום של דף מספר תהילים ששרד את השריפה ונמצא באחד מישובי העוטף, ובו פסוק "זרח בחושך אור... "
הצילום היכה בי, וכאדם אופטימי רציתי לרקום עליו תקווה. חיפשתי סממן המזוהה עם העוטף, ומכיוון שכלניות הן ה-סממן של הימים היפים בעוטף, חשבתי שנכון יהיה לרקום אותן כסימן לתקווה.
כמאמינה בכוחה המרפא של האומנות, חיברתי בין פעולת הרקמה המדיטטיבית ובין הצורך ליצירת מסר של סולידריות ותקווה, לדקור את הכאב - לרקום את התקווה.
את הקולאז' יצרתי על גבי הצילום משאריות בדים בגוונים שונים של אדום וירוק שחוברו להן יחדיו בתכי רקמה ידנית.
תהליך הרקמה המרגיע גרם לי להבין שעוד רוקמות, כמוני, זקוקות להפוגה מצפייה בטלויזיה, ממחשבות - עצירה ליצירה לשחרור הנפש, שיתפתי אותן ברעיון ומתוך כל זאת נולד המיזם "כלניות – רוקמות תקווה!" בו שותפות רוקמות רבות מכל רחבי הארץ והעולם.
עבודה זו ונוספות שרקמו שותפותיי למיזם יוצגו בתערוכת "שבט אחים" באוצרותה של מיכל קרסני בבית אריה קלנג שבאשדוד, בין התאריכים: 26.3.24 – 28.5.24.
מחדש כלניות תבערנה
כרוקמת עכשווית, אני משלבת בעבודותי חומרים שונים, ממחדשת רקמות ישנות ורוקמת על מצעים שונים, שאינם שגרתיים, בינהם גם עלים.
עבודה זו נרקמה על עלה טרי (שייבש עם הזמן), שולבו בו כלניות שנלקחו מגובלן ישן של פעם, ונרקמו בו מילים של תקווה שנלקחו משירו של נתן אלתרמן.
עבודה זו היא חלק ממיזם "כלניות – רוקמות תקווה" שיוצגו בתערוכת "שבט אחים" באוצרותה של מיכל קרסני בבית אריה קלנג שבאשדוד, בין התאריכים: 26.3.24 – 28.5.24.
