// מירי היימן בעקבות מפגש עם עאידה נסראללה
היקום הזה, שיש בו שפע של מרחבים, לעיתים, מצטמצם לכדי נקודה. נקודת מפגש מזוככת ומפתיעה.
בדצמבר 2022 יצאו לאור שני ספרי שירה בשם יחפה, מה שמזמן להרהר מה טומנת בחובה היַחפוּת שכך היא מניעה את גלגלי הפואטיקה?
יחפה שלי, בהוצאת נופך ספרים, הגיח לאוויר העולם במקביל לתרגום ספרה של עאידה נסראללה, יחפה, בהוצאת הקיבוץ המאוחד ובתרגום מערבית של יותם בנשלום, ועפרה בנג'ו.
***
על ה"יחפה" האחר שמעתי לגמרי במקרה. מיד התרוממו קרני סקרנותי. בדיעבד, הבנתי שהוא הדהוד מפתיע לשלי.
בתום זמן ההבשלה עם ספרי יצאתי לחפש את עאידה, היחפה הפלסטינית.
אתמול, לקחתי את יחפה שלי ונסענו לאום אל פחם לפגוש אחות.
מוקדם יותר, מתוך הפליאה נוצר בתוכי מרחב מרגש והרבה חשש.
התקבלתי בביתה של עאידה בחיוך ולב פתוח.
"קודם אנחנו אוכלות" אומרת לי ד"ר עאידה נסראללה. "אני מבקשת מהסטודנטיות שלי, בבית ברל, שיקראו לי אמא. מה זה ד"ר? זה כמו חפץ, אין לזה ערך רגשי. כל מי שמתאמצת יכולה להיות ד"ר".
חייכתי. "אמא.... ואיזה משמעות יש לאמא?", שאלתי.
התיישבנו על צלחת מרק עדשים ועאידה דאגה להשביע את רעבוני.
"כשיש הזנה בריאה אפשר להביא את האימהות, את הילדים, המחלות, הגיל, האמנות, הבושות, השמחות וכך נשזרים חוטים מכל כך הרבה משותף", היא אומרת.
מלבד שפת האם, שעליה שוחחנו, מצאנו את עצמנו מחפשות את השונה בים המשותף. כל כך הרבה משותף... אפילו המילים הן מאותה הנביעה.
היו אלה שעות של מפגש עמוס, מרתק שהיה בו הכל.
חשפנו והרחקנו נדוד במעוף החיים כולם. הגבול הדק העובר בין אישה פלסטינית, לאישה יהודייה התמוסס בים האדוות המשותפות.
קראנו בשקיקה את השירים. את שלה ושלי ומצאנו דרכם את הגשר המאחד שמתנשא מעבר למחסומים. דיברנו על שנאה וזרות, על חוסר ואובדן זכויות אדם וגם על הזכות שנטמנה בנפש שלנו – הזכות לשוחח בשפת האמנות, ללהטט במילים, להיות נשים חופשיות.
***
עאידה, סופרת ומשוררת. אמנית, ציירת, מעמיקה בשפת האמנות, חוקרת ומלמדת.
יחפה של עאידה מנסה לקרב את קוראי העברית אל קולה הרומנטי והמרדני, המשוחרר והנאבק, על יופיו הרב.
עאידה לא "מנופפת בדגלים". כתיבתה נשית, פעמים חשופה וארוטית, ובעיקר נוגעת באומץ במעמדה של האישה בחברה הערבית.
המחשבה וההבנה החברתית הזועקת מנשמתה של עאידה פורטת על נימים משותפים לבאי עולם באשר הם.
***
בתוך תשוקת המילים נפתח שער לשביל משותף.
וההמשך בוא יבוא....
מניחה כאן את 'יחפה' של אחותי עאידה.
המילים וחיבורן כל כך קרובות לשלי.
יחפה / עאידה נסראללה # Aida Nasrallah - תרגום מערבית לעברית עפרה בנג'ו
אֲנִי הַיְחֵפָה,
בְּלוּלָה בְּרֹק הֶחָלָב
וּבַחֲלוֹמוֹת שֶׁל בְּנוֹת תִּשְׁחֹרֶת,
עַתִּירַת צְבָעִים בְּדִמְיוֹנוֹ שֶׁל יֶלֶד
שֶׁהִקְדִּים אֶת הַזְּמַן.
אוּלַי תִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹלִי
כְּקִרְקוּר תַּרְנְגוֹלוֹת
אוֹ כְּיִלְלַת זְאֵבִים,
אוּלַי תַּבְחִינוּ בִּי כִּבְהֶבְזֵק אוֹר
עַל פְּנֵי גַּל
אוֹ כְּצֵל תּוֹעֶה בַּמִּדְבָּר.
אֲנִי הַיְחֵפָה,
אַעֲטֶה אֶת
בְּגָדַי הַמְרֻפָּטִים,
אֶאֱסֹף אֶת הַזְּרָדִים,
אֲקַבֵּץ אֶת הַחֲפָצִים
הַיְשָׁנִים
בְּסַלְסִלָּה,
אַנִּיחֵם עַל טַבּוּרִי
כַּעֲרִיסָה לְסִפּוּרִים קָשִׁים.
אֲנִי,
הַמְסַפֶּרֶת הַזְּקֵנָה,
שָׁרָה שִׁירֵי עֶרֶשׂ לִילָדִים,
מַתְקִינָה אֶת הָעֲרִיסָה
לְאִישׁ הַחֲלוֹמוֹת.
אֲנִי הַצִּפּוֹר
הַנּוֹדֶדֶת מִמַּיִם
אֶל מַיִם,
מְהַגֶּרֶת בַּקַּיִץ,
שָׁבָה בַּחֹרֶף,
בּוֹרֵאת חֵיק חָמִים
לַגָּלוּת שֶׁל הָאֲנִי.
אֲנִי הַיְחֵפָה
הוֹגָה בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם -
אַל תִּתְקָרְבוּ לְכַפּוֹת
רַגְלַי, עַל כֵּן,
אַל תִּתְקָרְבוּ -
שָׁם טָמוּן הַסּוֹד.