ישראל יוצא למלחמה // 11.2023
בחודש אוגוסט קיבל ישראל אירוע מוחי שני. שבעה שבועות אחרי זה פרצה מלחמה. עכשיו סוף סוף הכל ברור, הוא זוכר היטב, התאריך הוא 6 באוקטובר 1973.
ב-27 באוגוסט 2023 קיבל ישראל אירוע מוחי שני. עשרות שנים נמחקו מזיכרונו. הגוף היה בסדר והדיבור היה שוטף, הוא רק לא הבין איפה הוא, איזה יום היום ובאיזו שנה אנחנו. שבעה שבועות אחרי, ב-7 באוקטובר, פרצה מלחמה. ישראל יושב בסלון, בוהה במסך הטלוויזיה, רואה חיילים רואה משוריינים, רואה טנקים. עכשיו הכל מסתדר, עכשיו סוף סוף הכל ברור, הוא זוכר היטב, הוא נמצא ב-6 באוקטובר 1973.
– שוב תפסו אותנו עם התחתונים למטה! צבא ההגנה לישראל – להסתכל ולצחוק! – מי ראש הממשלה? – ביבי – לא גולדה? – לא – חבל. – מי שר הביטחון? – גלנט. – לא דיין? – לא. – חבל , לא מכיר! – אני היחידי שגייסו אותו מכל החברים שלי. יש לי מדים, יש לי דרגות. אני קצין חימוש של גדוד סנטוריונים! – אלה טנקים ממלחמת העולם השנייה, השנה היא 2023 ואתה כבר בן 80. – נכון, אני זקן. ואנו הזקנים ננצח את המלחמה! – כולם צעירים פה, איפה אתה רואה זקנים? – באולפני הטלוויזיה יושבים מלא זקנים. אני מכיר את כולם!
אמר ושכח.
– אז מה קורה? מה קורה? את יודעת מה קורה? – עומדים להיכנס קרקעית לעזה. – מתי? – לא יודעת , מחכים. – אני חייב להגיע דחוף לשטח, אני היחיד שעדיין יודע איך לתקן סנטוריונים. קודם כל צריך שהמנוע יידלק ולא יזייף, לוודא שמערכת החשמל עובדת תקין כדי לעזור לתותח לעשות צידוד, אחרת הפגז ילך לטייל לאן שהוא רוצה ולא לאן שאתה רוצה. צריך לאפס את הכוונות. אני הייתי מאלתר ומשתמש בחוטי תפירה. זאת המצאה שלי, אני ממליץ עליה גם לחבר'ה הצעירים. – בדרך כלל משתמשים במקלע מקביל, פגעת עם האפס חמש, פגעת גם עם התותח. אסור לי לספר לך אילו סודות צבאיים. – מה הסיפור של חוטי תפירה? – זה פטנט ישן. נוסה בפעם הראשונה בקרב על מקורות הירדן בשנות השישים. לוקחים חוטי תפירה ומדביקים על הפרי-טלסקופ הכוונת של מקלע מקביל לתותח, עושים הצלבה, יורים ומתפללים לטוב, פיקששת – אתה בצרות, מבטלים לך את החופשה ואם פגעת – קיבלת חופשה כפולה. – – עכשיו את מבינה למה אני חייב לרדת דחוף לשטח? בלעדי אף אחד לא יזוז.
ישראל הולך שוב, בפעם המי יודע כמה, לתיבת הדואר כדי לחפש צו קריאה, הצו לא הגיע, התיבה מלאה בדפי פרסומת לטיטולים למבוגרים.
למחרת פלש צה"ל לעזה.
– תודה ששלפת אותי מהמחנה והבאת אותי הביתה, אני מאד מעריך את זה! – זה לא היה מחנה צבאי, זאת הייתה מחלקת שיקום גריאטרית א' בבית חולים איכילוב. – את טועה, זה היה מחנה צבאי, פגשתי שם כמה קצינים מאד בכירים, מאד מאד בכירים, אסור להגיד מי הם, זה סוד, השב"כ מסתובב שם כל הזמן. כרגע קיבלתי טלפון מהשב"כ, צריכים אותי, אני חייב לחזור למחנה. – קיבלת טלפון? – הנה תראי.
אני מתבוננת בטלפון שלו בשיחות נכנסות. ליד השיחה האחרונה שנכנסה הייתה כוכבית – זהירות, דואר זבל.
– כוסות הזכוכית האלו כל כך יפות! יש להן ידית צבעונית –מתי קנית? – קנינו ביחד. – באמת? אני לא זוכר. כמה זמן אנו ביחד? – שלושים שנים. – אני הייתי בסדר איתך נכון, מאד השתדלתי, הייתי בסדר? – כן, אתה איש טוב.
