אלות מורכבות וגיבורים מזוייפים // מתוך סדרה של חמישה סיפורים מיתולוגיים // אוקטובר 2023
יוֹרָחֵלבֶד - האם הגדולה, אלת החמלה וערלי הלב
שני ראשיה של יוֹרָחֵלבֶד נעים בגמישות, משנים צורה ומיקום על גופה התמנוני בעל אינסוף הידיים. גובהה ממוצע ואולי אף נמוך ושתי פניה הבוגרות מאירות, קורנות חמימות. יוֹרָחֵלבֶד היא גוש בצקי נוטף ריח שמרים וסבון יסמין, מוכנה ומזומנה בכל רגע נתון להמיס במבט ובמחוות יד את ערלי הלב ואת האדמות החרוכות.
כל המביט בעיניה נמלא חמלה, כל הנענה למחוות ידה נמלא תקווה. היא חסרת תקנה. לעולם לא תיפול רוחה, היא המפעל, המקור ותמצית החיים.
את סודה, שנמצא בשקט שבין הרגשות הסוערים, היא מגלה רק למי שמבקש לעצור ולהקשיב, רק למי שמוכן להניח את לב האבן שלו בשדה ולתת למי הגשמים להמיסו.
בשקט, בדלת אמותיה, היא תתלוש את אחת מידי הבצק, תלוש לישה ארוכה ומוקפדת, תנשוף את הסוד כמלית, תכניס לתנור ותגיש עוגיית חמלה בריח יסמין.
יוֹרָחֵלבֶד נותנת את עוגיותיה לכל דורש, ידיה תמיד יצמחו בחֶזקות מחומשות מחדש.
באין דרישה, תשב יוֹרָחֵלבֶד בסבלנות רבה ותחכה, ותחכה ותחכה, עד אין קץ.
האחיות התאומות קצתי ויקצתי - אלות הסוף והתקומה
האחיות התאומות קצתי ויקצתי נוצקו לעולם בנשיקת ליקוי המאורות הראשונה ביקום. דקות אחדות לאחר הופעתן הן הופרדו. האחת המשיכה עם אמא-חמה והשנייה עם אמא-לבנה. ההפרדה בין האחיות האוהבות הייתה כה טראומתית עבורן, שנפשן לא ידעה מזור. בפעימת השסע שפערו בהן, נשבעו כי יבוא היום בו ישובו להיות זו לצד זו, צמודות כבעת לידתן.
ב-15 ביוני בשנת 743 לפני הספירה, התרחש ליקוי המאורות הארוך ביותר בדברי ימי הבריאה, שנשמך 7 דקות ו27.54 שניות. היה זה ליקוי מאורות כה ארוך, שהאימותיהן, חמה ולבנה, שהיו מרוכזות בחגיגות האיחוד ובנשיקות, לא הבחינו באחיות, שחמקו להן חרש בחסות אפלת היום, והתמקמו קרוב יותר לבני האדם ובשני פרקי זמן: בין השמשות ובעלות השחר.
קצתי ויקצתי היו מאושרות עד אין קץ, ובמהרה מצאו השתיים את מקומן בין בני התמותה ומחזורי הטבע:
כשהאחת התאבלה - השנייה קמה מהשבעה, כשהאחת נפלה לתהומות היגון והייאוש - השנייה הושיטה יד ומשכה את אחותה החוצה, כשהאחת איבדה את דרכה - השנייה מצאה את הכיוון, כשהאחת ליוותה את המתים - השנייה יילדה את העוברים, כשהאחת התרסקה - השנייה השתקמה, כשהאחת נבלה - השנייה הנצה, כשהאחת נפלה בשדה הקרב - השנייה סיימה את המלחמה, כשהאחת שקעה לתוך מחוזות החלום - השנייה הגשימה אותו.
ובין לבין תנועות הוויה אלה, בשני פרקי זמן של היממה, בין השמשות ובעלות השחר, נחות הן יחדיו ממלאכתן, מהרהרות ואוצרות יד ביד מחזורי נצח של סוף ותקומה כשאמהותיהן השתיים מלוות אותן במרום.
גאולה - אלת הכמיהה
אף אחד אינו יודע בדיוק היכן ואיך היא נראית - גאולה. כל כמה שנים קם גיבור שטוען שלו המידע וסוחף רבים אחריו לציד רפאים. אחד ראה אותה בהר, שני בעתיד ושלישי בשמיים.
האמת היא שאף אחד לא ראה אותה מעולם.
גאולה היא אלה ילדה. חכמה, שובבה, חמקנית ושקופה. מגלה טפח ונעלמת בצחוק גדול ומתגלגל בצלילי ילדות נהדרים. משחקיה האהובים הם מחבואים ופרה עיוורת. היא מיטיבה להתחבא. לעיתים קרובות היא נרדמת במחבואה, ורק אחרי שנים היא מתעוררת ומגלה שעדיין מחפשים אותה.
למרות בדידותה ובידודה היא מוצאת הנאה מהשפעתה על בני התמותה ונושאת בגאווה את תפקידה. בלעדיה, היו בני האנוש חיים ללא תקווה, נודדים אנה ואנה כמו יתומים ברחוב, נתונים לחסדי זרים.
כשגאולה משתעממת או מתעצבת מדי, היא הולכת להתנחם על קו האופק. בתקופות אלו משב רוח רענן שוטף את האנושות, ולב האדם נמלא געגוע אל בית ויציבות, אל לחם טרי מהתנור, געגוע אל מנוחה מחיפוש.
עבודות נוספות בסדרה:
מימין: הרועה הטובה // רישום פחם, לכה ופיגמנט זהב על מסקינגטייפ // 160X65 ס"מ // צילום: אפרת מזור
משמאל: עדהלעד // הדפס, 25X35 ס"מ, 2013
הרועה הטובה - אלת הגבולות, העדרים והשינה
תחת שיערה השחור שזור הקרניים, מופע דיוקנה של הרועה הטובה משתנה על פי השתקפות פני המאמינים בה. גופה התחתון הוא שמלת גדילנים, עליו היא, בשנתה העמוקה, רועה את עדרה באהבה, ברכות, בחמלה ובנדיבות. רק הנפש יכולה להעיר אותה. או-אז, תיעור גם העיזה - זקנת השבט שעל מצחה. ומיד יתייצבו כשומרות הסף, שומרות הנפש, שומרות עדר אחיותיהן העיזות והגדיות המרכיבות את שנות חייו של האדם.
הרועה הטובה היא אמיצה ונועזת. מבטה מקפיא ומנטרל את משיגי הגבול והבאים לפגוע. צעקתה כה חזקה עד כי לוחות טקטוניים נרעשים ומתפוררים מגלי ההדף של קולה. היא תמחה בכל תוקף כנגד מי שישאף להקטינה ותתנגד נחרצות למערכות יחסים המושתתות על קורבנות, שעירים לעזאזל או כבשים שחורות. היא אינה תוקפנית אך תגן בכל העוצמה על גבולות גופה ונפשה ותהדוף כל פולש הבא להרע. עבורה, גזירות גורל אינן מחסום כי אם נתון לשינוי וליצירתיות.
במשך אלפי שנים השתלטו רועים וגיבורים מזויפים על הנשמות, סגרו את העיזות בדירים ושחטו כמנחות לאל את הגדיים. ולא היה מי שיעיר את הרועה הטובה משנתה העמוקה. לאט-לאט, בשלהי האלף השני לספירה, החלו נשמות אמיצות לברוח מהרועים ולהקיץ, לנגח את הסורגים, בכדי ולהעיר את הרועה הטובה.
בהתחלה הן היו כה ספורות שלעיתים כוחן לא עמד להן, אך ככל שעבר הזמן, יותר ויותר נשמות הצליחו להעיר את הרועה הטובה עד לכדי יקיצה מלאה. שנתה העמוקה והארוכה הטעינה אותה בכוחות מחודשים. אף רועה לא יוכל לה יותר!
עדהלעד - אלת ארכיון הפעולות וההתרחשויות
עתיקה כמו סלעי הבזלת והצור, עוד בטרם האיר שחר האנושות, עדהלעד עדה לכל. אוורירית וקלילה, בשמלתה הלבנה וזר קוצי גדילן יבשים לראשה, היא מרחפת בשקט בו זמנית ובכל מקום, מתעדת את כל מה שהיא רואה, שומעת ועדה לו: כל אירוע, מעשה, התרחשות, צליל, כל מילה כתובה, היא מארכבת במרחבי היקום בארכיון אין סופי ונסתר מן העין.
עדהלעד פועלת בשתיקה, היא אינה מגיבה, מבקרת או שופטת. היא לא מענישה את הנבלים, לא נותנת פרסים לגיבורים, אינה מושיטה יד לנזקקים, אינה מכתירה את הצודקים ובשום פנים ואופן אינה משתפת את עדויותיה עם בני האדם.
כוחה הוא רב! סודה מפעפע בין ההתרחשויות ברגעים שלפני המעשה, לפני ההחלטה לפעול (או לא לפעול), לכתוב, להגיב, להכריז, לנקום, לגמול. סודה מפעפע ברגעי ההשתהות לפני שמעשה יפעיל השלכה שתפעיל השלכה וגלגל ההשלכות ימשיך לסוב במחזוריות אין סופית של תגובות...
מתנתה היא "כמוסת המורכבות" Complexed Capsule - אפשרות קיומם של מגוון נרטיבים ככמוסת גורל וזמן הרקומים כמקשה אחת. מתנתה היא מתנת המורכבות המאפשרת לאחוז ברגש, בנרטיב, באמונה, מבלי לכפות את עליונותה, מבלי להוכיח את זכותה או את אישורה להיות. מתנתה היא תיקוף כלל הרבדים המרכיבים כל צד. היא התובנה כי כל ההתרחשויות שזורות אלו באלו, והשלכותיהן דינמיות, בלתי צפויות, בלתי ניתנות לשליטה ואלימות. אין נרטיב טוב יותר או צודק יותר או עליון.
קללתה: ענני אבק בוערים של מלחמות עקובות מדם, צער, שכול, ריב ומדון.
עדהלעד היא אלת המורכבויות וכלל ההתרחשויות: קומפלקסיטיזם.